בן פאולה והרמן, נולד ביום כ"ה בניסן תרע"ו (28.4.1916) בעיר דורטמונד, גרמניה ולמד בבית-ספר עממי ותיכון. דויד היה פעיל בתנועת-הנוער היהודית, ובאחרונה, בשנים הראשונות לשלטון הנאצי, הדריך בתנועת "ורקלויטה" (אנשי-עבודה) שהתמזגה אחר-כך עם "השומר הצעיר". הוא יצא לאיטליה ואחרי הכשרה עלה ארצה בשנת 1938 והצטרף לקיבוץ. כשהגיע אחרי לבטים רבים להכרה באמיתות הרעיון הקומוניסטי פרש מהקיבוץ, עבד כגנן וכפועל בקרית ביאליק ובסביבה ולבסוף הסתדר בעבודה קבועה בבתי-המלאכה של הרכבת. היה מסור לפעולת מפלגתו, אירגן בה חוג של דוברי גרמנית ופעל כמסביר בחוג נוער.

כשהגיע תורו, התגייס להגנת המולדת ושירת בחטיבת "גולני". השתתף במערכות עמק-הירדן והגליל התחתון, נפצע פצעים קלים והבריא. עם תום ההפוגה הראשונה נשלח שוב לגליל כי לא רצה להיפרד מחבריו, והצטרף ליוצאים ולחם בגליל התחתון. ב-11.7.1948 נפגע בעת התקפת כוחות קאוקג'י על סג'רה ומת בבית-החולים בעפולה ביום ז' בתמוז תש"ח (14.7.1948). נקבר בכפר תבור.

ביום ז' בתמוז תש"י (22.6.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.